חנה (יואלית) גנתון
1915-2014

חנה יואלית גנתוןחנה נולדה בשנת 1915 בעיירה מיורי עיירה יהודית קטנה מאד  על גבול ליטא רוסיה. העיירה היתה יפה מאד, ליד אגם ובית המשפחה היה ממוקם ממש ליד האגם.

ההורים רודה ומרדכי רוסין התפרנסו ממכירת סידקית, בעיקר האם פרנסה את המשפחה האב היה תלמיד חכם ולא עבד. למשפחה חמישה ילדים.

חנה למדה בבית ספר פולני. אחרי שעות בית הספר למדה אידיש אצל מורה יהודית  פרטית.

מספרת חנה: אחרי גמר 7 שנות לימוד הלכתי ללמוד לתפור. “כנראה שנולדתי תופרת”, אמרה על עצמה והיא צדקה.

כשהתבגרה מעט הבינה שאין עתיד בפולין והצטרפה לתנועת בית”ר. אך כשהגיע

שליח ממרכז ה”חלוץ” בפולין וסיפר על ההכשרות וכי כל המעוניין יכול לצאת להכשרה, החליטה לצאת להכשרה, הצטרפה לתנועת ה”חלוץ” והגיעה להכשרה בווהלין על גבול אוקראינה.

מספרת חנה: בלילה שהגעתי להכשרה באתי בשעה 2 בלילה. כרכרה הביאה אותי מתחנת הרכבת. אמרתי לעגלון את הכתובת. כולם כבר ישנו אבל, מי היה ער שם עדיין? פנחס. פנחס יושב ולומד. איך נכנסים לכאן אני שואלת אותו והוא עונה – מסביב. אז אני אכנס דרך החלון לא רציתי ללכת מסביב. זה כנראה עשה עליו רושם. כך הכרנו. חנה ופנחס הגיעו יחד ארצה בעלייה הבלתי ליגלית, באנייה ארטימיזיה ב’ שיצאה מפיראוס ב-18.7.38 והגיעה ארצה ב-23.7.38

חנה יואלית גנתון ופנחס גנתון

עם פנחס

חנה יואלית גנתון ופנחס בחצר

 

חנה יואלית גנתון בחקלאות

לרעננה הגיעו בעקבות האח של פנחס, גרשון. שם התחתנו. ב- 1939 הגיעו למעוז.    במעוז, נכנסו לגור בצריף הסנדלריה. מצד אחד פנחס עבד כסנדלר, ומצד שני הם גרו. חנה התחילה לעבוד בתפירה. היו לה ידיים טובות תפרה לכל החברים והילדים. את ביתם המשותף עיצבה בעצמה, והיא מספרת: תפרתי כיסויים לשתי המיטות משקים ורקמתי אותם וזה היה יפה מאד. וילון תפרתי מבד ערבי לבן כך עיצבתי את החדר שלנו.

חנה יואלית גנתון במתפרה

במתפרה

בשנת  1942 נולדה ורדה.
בשנת 1946  נולדה עידית.
ובשנת  1951 נולד אריהלה. חנה ופנחס היו הורים מאד מאושרים עם הילדים.

מספרת חנה. לא ידענו איך לחנך אבל קבלנו מה שאמרו לנו הגננת ואחר כך המורה.

אמנם היה קשה מאד אבל חשבנו שכך צריכים להיות החיים החדשים – החינוך המשותף והלינה המשותפת.

חנה יואלית גנתון עם הילדים

חנה יואלית גנתון והילדים

חנה יואלית גנתון והמשפחה

עם פנחס והילדים

חנה יואלית גנתון ומשפחתה

המשפחה

בשנת 1969, נספה פנחס,
חנה מוסיפה: עם הליכתו של פנחס החיים נעשו קשים יותר ואני השתניתי.

חנה המשיכה בסדר יומה הקבוע, בעבודתה במתפרה, קשר רצוף וחזק עם הילדים, הנכדים והנינים. ביקרה מידי פעם אצלם, התמודדה עם כל כאב ומחלה בעזרת כח הרצון שלה. כשהתקשתה לדאוג לעצמה בכוחות עצמה עברה לבית הסעודי אך היתה מקפידה לצאת על הקלנועית להתנייד ולהיות חופשיה להחלטותיה.

חנה יואלית גנתון עם הנכדים

הנכדות

3536728

_ARL5731

אשה מעוררת כבוד, תמיד מסורקת, לבושה בקפידה ועל פניה לא נראות שנות גילה המופלג. בגיל 99 הלכה לעולמה.

******************

דברים שהוקראו בלוויה של חנה יואלית גנתון ע”י ספיר הנכדה הגדולה – 04/02/2014

כשקראת לי : ס פ י ר , עם דגש חזק על ה- פ’

הקול שלך והעיניים היו מלאים תמיד חום ואהבה גדולה.

 

אהבת אותי וחשבת שאני מוצלחת וחכמה, וחשבת שאני עושה הכל כמו שצריך

ובכל פעם שקראת בשמי ידעתי את כל זה.

כשהייתי בת חמש והבאת לי חלב חם מהרפת

ובת שבע כשלקחת אותי לספריה בחופש הגדול

ובת עשר כשלימדת אותי לתפור

ובת שמונה עשרה כשתיקנת לי את המדים

ובת עשרים ושלוש כשתפרת לי שמלת כלה

ואחר כך שמיכות לילדים

ובשבוע שעבר כשבאתי לבקר.

 

זו הרגשה מיוחדת להסתובב בעולם כשמישהו אוהב אותך וגאה בך בלי תנאים.

תודה לך סבתא,  גם אני אוהבת אותך.

 ******************

עם משפחתה ורדה, עידית ואריהל’ה, עם הנכדים והנינים, שותפים באבל על לכתה של חברתנו חנה “זקנת השבט” כל בית מעוז-חיים.