פנחס נולד בתאריך 1.6.1911 בעיירה ורבה שבפולין.

את שנות לימודיו עשה במסגרות לימוד יהודיות דתיות.

בראשית שנות ה-30 התוודע לתנועת “החלוץ”, אשר החלה לפעול בהכשרת צעירים לקראת עליה לארץ ישראל. במסגרת ההכשרה של תנועת “החלוץ”, עבר לעיירה הורכוב ומשם המשיך במסגרת ההכשרה לעיירה ווהלין שעל גבול אוקראינה. ההכשרה נמשכה מספר שנים. מאחר ולא ניתן היה להשיג מהשלטונות הבריטים סרטיפיקטים – רישיונות עליה, צעירי ההכשרה נאלצו לכן להמתין להזדמנות ופנחס המתין כחמש שנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בווהלין הכיר פנחס את חנה, אשר הגיעה להכשרה במסגרת תנועת “החלוץ”. הקשר ביניהם נרקם בסמוך להגעתה של חנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פנחס וחנה עלו לארץ ביולי 1938. הם נסעו ברכבת במשך ארבעה ימים עד נמל פיראוס שביוון. משם המשיכו לארץ בספינת המעפילים ארטימיזיה ב’. הספינה הצליחה להוריד את כל המעפילים בשלום בחוף ליד נתניה ומיד הועברו להכשרה ברעננה, שם שהה כבר גרשון, אחיו של פנחס.

פנחס וחנה נישאו ברעננה בשנת 1939.

כשהגיעו למעוז, הם גרו בצריף אשר חלקו השני שימש כסנדלריה בה עבד.

 

 

 

 

 

 

עד מהרה הפך את הסנדלריה לבית מלאכה המספק הנעלה לכל חברי וילדי מעוז. כל הילדים היו מקבלים סנדלים בערב פסח ובראשית החורף נעליים גבוהות. ההנעלה החדשה פעמיים בשנה הייתה לחלק קבוע בחיי ילדי מעוז, שזוכרים זאת לפנחס עד היום. עד יום מותו ניהל פנחס את הסנדלרייה ובזכותו הפכה לאחד מענפי השרות החשובים.

 

 

 

 

 

 

 

לפנחס וחנה נולדו שלושה ילדים: ורדה בשנת 1942, עידית ב-1946 ואריהל’ה ב-1951.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העבודה וחיי הקיבוץ היוו ערכים רבי חשיבות בחייו. מתוך גישתו לחיי הקיבוץ והחברים בו, קיבל על עצמו פעילות בוועדות חברתיות ודגל בקו מתון ופשרני ביחסים שבין הקיבוץ לחבריו, אך מקפיד על שמירת ערכי השוויון.

בתאריך 26.7.1969 נגדעו חייו בתאונה בחצר הקיבוץ.

וכך אמרה עליו נסיה ברנר בשבעה למותו: אנשים כפנחס קובעים את דמות חיינו ונותנים את ההרגשה הנפלאה כי אינך למעמסה, כי אינך טרדן…

עבד בלי הרף, בשאיפה לספק לכל אדם את צרכיו. קורץ מחומר הל”ו.