חנה נולדה בעיר לייפציג שבגרמניה, בתאריך 8/4/1914 להורים פישל וגולדה, שהגיעו לגרמניה מפולין ורומניה.
חנה הרביעית מבין 5 אחים ואחיות. חוץ מהאח הגדול מו שנסע ונשאר עד מותו באמריקה, כולם עלו לישראל.
חנה למדה בבית ספר ממשלתי וכשסיימה למדה את מקצוע האחות.
חנה הצטרפה לתנועה חלוצית, ובמסגרת זו יצאה להכשרה חקלאית בגרמניה לפני עלייתה לארץ.
היא הצטרפה לגרעין “מענית” שבו היו חברים נוספים שהגיעו לקיבוץ.
הגרעין בשלב ראשון הצטרף לקבוצת החוגים ברעננה.
כאשר חנה שמעה שהגרעין אמור להתיישב בעמק בית שאן, ביקשה להצטרף לאחיה בגבעת ברנר מכיוון שסבלה מהחום.
הגורמים האחראים על נושא ההתיישבות התנגדו וחנה קיבלה את “דין התנועה” ועד יומה האחרון במעוז סבלה מהחום.
ברעננה חנה הייתה אחות של קבוצת החוגים, שם גם הכירה את בעלה יעקב בכור ובשנת 1941 עלו להתיישבות במעוז ציון ולאחר מכן חיים (שטורמן), ואחרי מספר חודשים התחתנו.
במעוז, בהתחלה, עבדה עם ילדים חולים ועם פתיחת בית הבריאות (חדרי חולים למבוגרים) עברה לעבוד וריכזה את הענף בקיבוץ.
בשנת 1964 עם הקמת מחלקת החברות בפולירז נכנסה לעבוד במפעל שבעלה הקים. כאשר עברה המחלקה לאריזים חנה עברה לעבוד במפעל החדש.
חנה הייתה אישה חולה אבל התמידה להגיע לכל האירועים בקיבוץ ולהגיע יום יום לחדר האוכל.
לחנה ויעקב נולדו 4 ילדים: הגר, חזי, תרזה וגילת.
את המשפחה פקדו מספר אסונות בתקופה קצרה יחסית: שני בני אחיה מגבעת ברנר נהרגו במלחמות. נכדה שרון הבן של הגר נהרג בתאונה בהכנות לסיום י”ב ממכת חשמל. הבת תרזה נפטרה, אמנון בעלה של הגר נפטר מצער על מות בנו שרון, והאח מגבעת ברנר והאחות מאיילת השחר נפטרו בטרם עת.
חנה הייתה אישה צנועה וטובת לב שסייעה להרבה ילדים, נערים ומבוגרים במסגרות לא פורמליות.
חנה ויעקב אימצו 3 ילדי חוץ והתייחסו אליהם כמו לילדים האחרים שלהם.
חנה נפטרה בגיל 86 והשאירה אחריה 3 ילדים 7 נכדים ו- 5 נינים.
רשם
חזי בכור
נובמבר 2014